<h1>רבינו יהודה עניו (ריבב"ן) — מגילה</h1>
<h2>דף לג:</h2>
[לשון הרי"ף מגילה ט"ו ע"ב מדפיו] בנשיאת כפים שישא את כפיו למעלה. פנים. של כהן. כנגד פנים. של עם. לשנים. כהנים שרוצים לישא את כפיהם, שליח ציבור קורא אותם, לאחר שסיים מודים אומר להם החזן קרבו כהנים לברך. אם לא היה אלא כהן אחד שישא את כפיו אינו קורא אותו, אלא הולך מאיליו. אמור להם. החזן קורא להן. לכוף ראשי אצבעותיו. כעין שדי. ושמעתי שבברכה ראשונה כופף ראשי אצבעותיו כעין שי"ן, ובברכה שניה כעין דל"ת, ובברכה שלישית כעין יו"ד. אין החזן. הקורא. רשאי לקרות את הכהנים. שיבואו לישא. עד שיכלה אמן מפי הקהל. שעונין אחר ברכת הודאה. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה. בברכת יברכך ד' וישמרך. עד שיכלה הדיבור מפי החזן. החזן אומר יברכך ד', והוא חוזר ומברך בטעם. וכן כל תיבה ותיבה החזן אומר התיבה והכהן אומר אותה בטעם עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. לאחר שסיים וישמרך, ולאחר שסיים ויחונך. כל פסוק ופסוק נקרא ברכה. עד שתכלה אמן מן הציבור. בסוף הברכה. להחזיר פניהם. מן הציבור, לאחר שסיים כל שלש ברכות. ובמקדש על גבי ראשיהן. לפי [שצריכין] להזכיר שם המפורש. שאינו מגביה ידיו מן הציץ. מפני שהשם חקוק בו, קודש לד'. שאינו עולה בעבודה. כשחזן מתחיל רצה י' אלהינו. אבל עקר את רגליו. לבוא כשהחזן מתחיל רצה אע"ג דלא מטי לדוכן אלא לאחר עבודה. כל כהן שלא נטל ידיו. תחלה, קודם שישא את כפיו. שאו ידיכם קודש. שיהיו ידיו קדושות בנטילת ידים, ואחר כך וברכו את ד'. כד עקר רגליה. למיפק לדוכן. וכד מהדר אפיה. מציבור, שכבר בירך. העם מה הן אומרים. בלחישה. אף כהן מברך אסור ביין. קודם שישא את כפיו. אין הכהנים רשאים לעלות בסנדליהון לדוכן. לברך את העם. שמא נפסקה רצועת סנדל של אחד מהם ואזיל למיקטריה ויאמרו בן גרושה הוא, שהרי אינו נושא את כפיו עם שאר הכהנים. מט' תקנות שתיקן רבן יוחנן בן זכאי. מפורשין בר"ה [ל"א ע"ב].
[מגילה כ"ד ע"ב] פיס' כהן שיש בידיו כול'. אסטס. מין צבע אדום. מפני שמסתכלים בו. ואמרינן בחגיגה [ט"ז ע"א] המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות. ואע"ג דאמרינן התם בבית המקדש שם המפורש, השתא מיהא איסורא איכא דגזרינן הא אטו הא. אף בלבנים לא יעבור. שמא מינות נזרקה בו, דרך הכומרים ללבוש בגדים לבנים. והאי טעמא נמי ביחף. תפלתו עגולה. תפלין של(ו) [ראש]. סכנה. שמא כשיכנס לביתו יכה ראשו בתקרה דנוקבת את מוחו. ואין בה מצוה. דתפלין מרובעות הל"מ. נתנה על מצחו. תפלין של ראש. ושל יד נתן על פס ידו. ה"ז דרך מינות. דלית ליה מדרש חכמים אלא בין עיניך בין עיניך ממש ידך ידך ממש. ורבותינו דרשו במנחות [ל"ז ע"ב] על ידך בגובה היד כמו של ראש בגובה של ראש. בין עיניך זה קדקוד מקום שמוחו של תינוק רופס, בג"ש במנחות [שם] נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם, מה להלן בגובה של ראש אף כאן בגובה של ראש. ציפן זהב. ולית ליה למען תהיה תורת ד' בפיך מן המותר בפיך, מן העור. שנתנן בבית יד אונקלי שלו. על בית יד לבושו מבחוץ, ולית ליה מדרש חכמים מוהיה לך לאות ולא לאחרים לאות. בהקניות. כמו [ויקרא י"ג] בהק הוא. עקומות. כפופות ועקושות לצדיהן. לא ישא את כפיו. מפני שהעם מסתכלין בו. חיפה ובישן. בני בישן קורין לאלפין עיינין, יאר יער. זבלגן. עיניו דולפות. דש בעירו. מורגל בעירו, אין מסתכלין בו, ומשום שהוא בעל מום אינו פסול, דאיתקש כהן מברך לנזיר מה נזיר בעל מום אף כהן מברך בעל מום בתעניות [כ"ו ע"ב].
